תורת הצבע

יש הטוענים כי לא ניתן ללמד צבע, ויש בזה משהו.

תיאורטית, אם נבקש מ-25 אנשים לבצע כתם אדום, לדוגמה, נקבל 25 אדומים שונים.

צבע הינו תופעה סובייקטיבית (תפישת הצבע). יש לזה כמה אספקטים ידועים ובלתי ידועים. האזור הגיאוגרפי משפיע גם על תפישת הצבע. אין שום דבר בלי האור, ומכיוון שאקלים משתנה מאזור לאזור, כך גם האור, סקאלת הצבעים.

הטענה כי לא ניתן ללמד צבע מתבססת על כך שאדם מתבסס על סקאלת צבעים מסויימת ולא אחרת.

למשל, באירופה, במקומות שאין הרבה אור, יש סקאלת צבעים קודרת. במקומות מוארים יותר, הצבעים יותר פתוחים, פחות "מתורבתים".

הגורם השני המשפיע על תפישת הצבע הינו חינוך. יש מגמה לשינוי בתחום זה, אך עדיין ישנה תבנית מסויימת שמתחנכים לפיה (הגננת בגן…).

צבע הינו פרמטר נוסף לצורות בתקשורת חזותית. יש לעשות הכללות, מכנה משותף.

תורת צבע ספציפית זו מתייחסת למערב בלבד. דברים אלו לא חלים על עולם האמנות.

ניתן לשבור מוסכמות אלה, אך בחוכמה, ואם זה אכן מעביר את המסר.

ספר חובה – "על הרוחני באמנות" מאת קנדינסקי.

קנדינסקי קישר את המוסיקה לצבע. נעשו ניסויים – הושמעו אקורדים, ונרשמו הצבעים הראשונים שעלו לאנשים במוח עם כל אקורד.

ניתן להצביע על השפעות פסיכולוגיות, למרות שזהו סובייקטיבי ומשתנה מאדם לאדם. לצבע יש השפעה על המערך הנפשי/מנטלי/רוחני של האדם.

בעיצוב גרפי עושים הכללה והפשטה על מנת לדבר לציבור הרחב. הצורה תמיד חשובה יותר מהצבע. לצבע אין להתייחס כקישוט המחפה על החלטות קומפוזיציוניות. הוא יכול להעמיק את המסר, אך לא לבוא במקומו.

ישנם שלושה צבעי יסוד, בעזרתם ניתן להרכיב כל גוון וכל צבע. את צבעי היסוד לא ניתן להרכיב. צבעי היסוד הינם צהוב, אדום וכחול. כל הצבעים באים בצורת פיגמנטים (אבקה). במשך זמן רב הם היו מופקים מהטבע. כיום ניתן לייצרם בתהליך כימי.

הפיגמנטים זהים לכל הצבעים למיניהם, מה שמבדיל בין כל סוג צבע (טמפרה, שמן וכו') הינו המדיום, שהינו החומר בו הצבע מדולל עם המים.צהוב

מבחינת סיפורי הברית החדשה (הרנסנס) זהו צבע גלימתו של יוסף. יוסף נחשב כדמות שולית ובזוייה.

הצהוב בספרות הינו צבע פרידה, שנאה, דחייה – צבע השמש. מצד אחד השמש הינה מקור אנרגיה חיים, פוטוסינתזה. מצד שני היא מכלה, משמידה והורסת. יש קונוטציות שונות לאותו צבע.

הצהוב של ואן-גוך מחובר גם מן הסתם לשגעון.

בשילוט, פסי חברת החשמל או הסטיקרים של כהנא כך, הצהוב הוא צהוב לימון עם שחור, בולט מאוד, חזק.

זהו מסר הרתעה, הזהרה, עם ניגוד חזק – צהוב על רקע שחור כדי להגביר את ההרתעה. הצהוב דומיננטי, אגרסיבי, צורם – צהוב זה מהווה גורם לסכנה בשימוש בכביש ולכן לא משתמשים בו הרבה כי הוא מושך יותר מדי תשומת לב.

בין הצהובים למיניהם, הצהוב הקטלני ביותר הינו צהוב לימון. זהו גם צהוב הדפוס.

אדום

באיקונוגרפיה של הרנסנס ניתן לראותו בגלימות. האדום מסממל את הגשמי, חומרי, ארצי וגם הוא אמביוולנטי – מצד אחד הוא חיים, דם, ומצד שני הוא מוות, מאותה סיבה.

אדום ושחור כשילוב הוא ספרדי מובהק, ספרד ואהבה בהקשר של מוות ואהבה, מלחמה, שלילי, אהבה במובן השלילי (כרמן).

בעיצוב גרפי נמצא אדום וגווניו בהקשר לבשר, איטליזים, ניתן גם לראות את הארגמן כצבע מלכותי. הפקת צבע הארגמן הייתה כרוכה בתהליך ייצור יקר, מי שיכל להרשות לעצמו את השימוש בו היה עשיר, מהכמורה והמלוכה, לעומת צבעי האדמה ששימשו את העניים.

כחול

אנטיתזה (ניגוד מוחלט) לאדום. צבע רוחני, שמיימי, דתי.

בעיצוב גרפי נמצא את הכחול, תכלת, טורקיז בחומרי ניקוי, וניתן לקשרו לרוחני/נפשי/קבלה/מיסטיקה לניקוי בצבע הכחול, התנקות.

אין מוצרי אוכל בכחול כי זהו צבע לא אכיל, נמצא יותר אדומים, כתומים.

ירוק

חד משמעית מצביע על גדילה, צמיחה, פוטוסינתזה.

בעיצוב גרפי ישמש משתלות, מוצרי דיאטה/בריאות.

יש גוונים שונים של ירוק: ירוק דשא עם הרבה צהוב, לעומת ירוק המכיל יותר כחול, ויש טורקיז (ירוק-כחול, הרבה כחול ומעט צהוב).

חום

אוקר הינו שילוב של חום וצהוב, כל מה שקשור לצבעי אדמה – בסיסי, כמו מדבר, מדכא למדי.

סגול

מחבר את הרוחני עם הגשמי (אדום + כחול).

קנדינסקי יגיד שזהו צבע זיקנה – הרבה מהזקנות לובשות סגול.

סקאלת הצבעים הפסטלית (Tints)

מורכבת מפיגמנטים שיש בהם אחוז קריא זה או אחר של לבן. ה-Shades לעומת זאת, מכילים שחור. ה-Shades יאפיינו יותר את סקאלת הצבעים האירופית (פחות שמש).

הצבעים הפסטלים בעיצוב גרפי ישמשו אותנו במקומות הבאים:

• מוצרי תינוקות (ביגוד וכו') – או צבעי יסוד או הצבעים הפסטלים הרכים.
• גלידריות (Frozen Yogurt) בגלל הקור, הקרח.

סקאלת הצבעים הקלאסית

אם ברצוננו להקפיץ את עלות המוצר ולתת תדמית של יוקרה וקלאסיות, נוציא את רוב הפיגמנטים החוצה ונישאר עם סקאלת צבעים "קלאסית ותרבותית" (אפורים למיניהם – מלבן עד שחור, גווני off-white למיניהם, גוון שיש וכו' – כמעט 0% פיגמנט).

השילוט הולך וקטן (במקומות כמו צפון ת"א), בדומה לאירופה. ישנה מגמה הולכת וגדלה לחבר שילוט גדול וצעקני עם ארה"ב. לגודל העיצוב ישנן השלכות חברתיות. בארץ יש נטייה לכיוון אירופה מצד אחד, ולא לכיוון ארה"ב.

ארה"ב = נזק לנו, צעקני, גדול. אירופה = שקט, ארה"ב = צעקה.

הצבעים הזוהרים (פוספורטים)

הקשר של כת השטן, חיי הלילה/בילוי, רוק כבד.

קהל היעד – נוער, אוהבי רעש. צבעים אלו הינם חזקים ובולטים בחושך.

עומק/תלת ממד

כל הצבעים המכילים כחול הינם קרים.

גוונים של אדום צהוב הינם חמים. יש אדום חם ואדום קר, ירוק קר וירוק חם (תלוי בריכוז הכחול). כל מה שמתכהה הולך לעומק. ככל שהצבעים מתקררים, כך הם הולכים יותר לעומק. ככל שהם מתחממים, כך הם מתקדמים למישור הקדמי של העבודה. הצבעים החמים גם יותר בהירים, באופן טבעי, וקופצים לעין הצופה יותר קדימה. ככל שמשהו מתקרב, נחמם אותו, וכל שהוא מתרחק, נקרר אותו.

ערכים מדברים על כהות/בהירות.

ישנם שלושה זוגות של צבעים מנוגדים/משלימים:

צהוב-סגול, אדום-ירוק, כתום-כחול. זה טוב מאוד מבחינת תלת מימד לתת Highlights – נקודות בולטות, קרובות, למשל בצהוב, ולהרחיק/לקרר עם סגול וכיו"ב.

כל צבע בזוג משלים/מנוגד נמצא בהרמוניה עם הצבע השני, ומצד שני מקפיץ את הצבע השני. בנפח לא צריך לראות חיבורי גוונים, צריכים להיות גווני מעבר וכמה שיותר.

ישנן שתי דרכים לערבב צבע:

• פיזית – גואש, אקריליק וכו'. קצת מצבע אחד וקצת משני ולערבב.
• ערבוב אופטי – יצירת הגוון מתבצעת ברשתית העין של הצופה.