קומפוזיציה
כאשר ניתן פורמט מסויים כגון A4, יש לנצל את מלוא השטח. גם הרקע, שבמקרה זה הוא לבן, הינו חלק מהמסר. יש לשקול אם הוא תורם למסר או לא.
קומפוזיציה הינה פונקציה של גודל ומיקום של צורה מסויימת.
האווירה משתנה מקומפוזיציה לקומפוזיציה. בד"כ הדימוי הגדול יותר בפורמט הנתון נתפש יותר ע"י העין. דוגמה לכך ניתן לראות בתמונות שלהלן:
בתמונה הימנית, פניו של הילד הרבה יותר דומיננטיות מאשר בתמונה השמאלית, והן יותר קופצות לעין הצופה מאשר בתמונה השמאלית.
אם אין הצדקה לשוליים, יש להתפרש על כל השטח.
הצורה יותר חזקה ודומיננטית מאשר הצבע.
העיניים הינן מוקד הפורטרט. הן מוקד ההתרחשות בפרוייקט.
פורמט גובה (Portrait) תמיד יותר חזק מפורמט רוחב (Landscape). רוחב זה מוות, שינה, פסיבי. כל מה שצומח הוא לגובה, יותר חי.
כאשר אלמנטים בתוך קומפוזיציה מקבילים לקווי הפורמט, זה יוצר מצב פסיבי, סטטיות. כל אלכסון תמיד יהיה יותר דינמי, עם תנועה, מאשר כל אלמנט מקביל.
האלכסון הסטטי ביותר הוא 45 מעלות משום שהוא מחלק את השטח לשני משולשים שווים, כפי שניתן לראות בתמונה להלן:
גלישה של אלמנטים מהפורמט הנתון טובה לדינמיקה כי היא גורמת לצופה להשלים את המתרחש, מפתה את עין הצופה.
יש רקע ודימוי מרכזי. הרקע צריך להיות מוחלש יחסית לדימוי המרכזי בפרוייקט.
